שלוש סדרות חובה

כתבה וצילמה: פולי וישנבצקי

ערכה: רעות דומיניץ

Big Little Lies

הסדרה המעולה מבית HBO זכתה לאינסוף ביקורות חיוביות וגם בהמון פרסים, ביניהם פרס האמי ופרס גלובוס הזהב. הסיפור מתרחש במונטריי שבקליפורניה, על רקע נופים ובתים, שאפשר רק לחלום עליהם.

חמש נשים שונות מאוד זו מזו- שנראה כי הדבר היחיד שיש להן במשותף הוא העובדה, שילדיהן הולכים לאותו בית ספר יסודי, מתחילות בתור 'פרנמיס' והופכות לחברות נפש החובקות סוד משותף.

כבר בחמש הדקות הראשונות של הסדרה, נחשפים בחצר בית הספר התככים, המזימות והריכולים השונים- "כמצופה" מנשות העיירה האמידה והיודעת שובע בה הן מתגוררות. אך כמובן כל אלה הם רק קצה הקרחון וכשנכנסים לעומק, נחשפות מערכות יחסים מורכבות ואף אלימות, שהנשים נאלצות לחיות איתן. הסדרה בולטת בעיקר תודות למשחק המעולה של ארבע הנשים והדיאלוגים השנונים והבועטים.

השחקניות הראשיות: ריס וויתרספון, ניקול קידמן, שיילין וודלי ולורה דרן מוכרות לנו בכלל מהמסך הגדול והאדפטציה שלהן למסך הקטן (לחלקן זו לא הפעם הראשונה), היא לא פחות ממדהימה. הסדרה הזו היא מופת של חברות וסולידריות נשית. היא מביאה עמה רעיונות פמיניסטיים מתקדמים, אך לא עושה זאת בצורה תובענית. היא שואפת ללמד את הגברים, שאם רק יקשיבו קצת יותר לנשותיהם ויורידו את המגננות שלהם, יוכלו באמת לראות את הנשים שלצידן ולתמוך בהן כפי שמגיע להן. זו, בעיניי, שאיפה ראויה להערכה.

לסדרה יש שתי עונות. כל עונה בעלת שבעה פרקים של כשעה. ניתן לצפות באתרי צפייה ישירה.

MindHunter

סדרה מצוינת ומרתקת שמביאה לנו את תחילתו של עיסוק הפרופיילינג באף בי איי, דרך ראיונות שמבוססים על ראיונות אמיתיים עם הרוצחים הסדרתיים המזוויעים ביותר שידעה ההיסטוריה. ביניהם: אד קמפר, ג'רי ברודוס ואף צ'רלס מנסון, שלמרות שלא "רצח אף אחד", הוא מהווה סובייקט מרתק לתחקיר של האף בי איי, בתור הגורו שהשפיע והורה ל"בני טובים" לצאת למסעות הרג אכזריים במיוחד. 

אחד מהדברים שהסדרה עושה בצורה מושלמת, זה הליהוק והבימוי. השחקנים שמגלמים את הרוצחים משחקים אותם אחד-לאחד, ומעבר לדמיון הפיזי המטריד, המחוות, הקול ונימת הדיבור כמעט זהים, ברמה שזה כבר עוכר שלווה. הסדרה שחוקרת רוצחים סדרתיים, מעצם טיבה גדושה בסבל וברוע, ועם זאת קשה להוריד ממנה את העיניים. פיסת ההיסטוריה שהיא מציגה פשוט כל כך מרתקת וכל כך קריטית גם לזמננו אנו, שהיא ממסמרת אותנו למסך וקוראת לנו להפנים את המסרים שהיא מנסה להעביר בנוגע ל: גזענות, הומופוביה, אוזלת ידה של המשטרה ועוד ועוד. מה עוד יש בה: דיאלוגים שנונים, דמויות כובשות ומערכות יחסים מסקרנות, וכמובן עיסוק בפמיניזם ובמתח בין נשים לגברים על בסיס ההנחה שכל הרוצחים כמובן שונאים ורוצחים נשים בגלל שאבא שלהם לא בתמונה ואימא שלהם דפקה אותם. העונה השנייה עלתה ממש לא מזמן לנטפליקס. 

Unbelievable

מיני סדרה מרתקת שמבוססת על אירועים אמיתיים ומאמר זוכה פרס פוליצר, שחשף סדרת מקרי אונס מזעזעים, אשר היו מאוד קשים לפענוח, בגלל שהאנס דאג לא להשאיר כמעט שום סימנים ורמזים בזירה. הפרק הראשון הוא כמו אגרוף בבטן ומאוד קשה לצפות בו, "תודות" להאשמת הקורבן של השוטרים. 

כל זאת נעשה בכוונה כדי להעצים את ההזדהות עם מרי, הקורבן הראשון, נערה בת 18, שמגיל קטן נזרקות בין בתי אומנה ולא היו לה חיים קלים בכלל, בלשון המעטה. ובעיקר בשביל להכין את השטח להופעתן של צמד הבלשיות שיובילו את החקירה לאחר מכן, ויעשו תיקון לאותם השוטרים הרשלנים וחסרי הרגישות. שתי הבלשיות, קארן דובל וגרייס רסמוסן מגדירות מחדש מושגים כמו: רגישות, הכלה, מקצועיות וענייניות. הן ינהלו את החקירה ביד רמה ויקדישו את עצמן באופן טוטאלי לקורבנות וללכידת האנס שמטיל אימה על נשים חסרות ישע. זו סדרה כואבת מאוד, רלוונטית מתמיד, ולמרות הייאוש והסבל שהם חלק בלתי נפרד ממנה, יש בה הבלחות מרגשות של אופטימיות ואהבת אדם, גם זה כמובן, בזכות אותן הבלשיות, אשר השחקניות שמגלמות אותן: טוני קולט ומריט וויבר, הן פשוט ליהוק מושלם. עלתה בתחילת ספטמבר בנטפליקס. שמונה פרקים של כשעה וזהו.